גלילי נ' קבוצת גבע אגודה שיתופית בע"מ

החלטה

הבקשה –

המבקש, חבר קיבוץ גבע, הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הקיבוץ להקצות דירות חדשות ו/או דירות קבע לחברי קיבוץ אשר הוותק שלהם נמוך מזה של המבקש או למי שאיננו חבר קיבוץ.

או לחילופין ליתן צו מצומצם בהיקפו אשר יאסור הקצאה רק לגבי דירה אחת, כך שבכל מקרה תיוותר דירה אחת, בלתי תפוסה וזאת עד להכרעה בתובענה העיקרית.

התובענה העיקרית עניינה צו הצהרתי וצו מניעה קבוע. המבקש מבקש שבית המשפט יצהיר כי הנהלים וההחלטות של הקיבוץ בעניין התכנית הרב שנתית לבנייה חדשה ושיפוצים, לפיה הקיבוץ מקנה זכויות דיור לחברים הינן בטלות ו/או להורות על ביטולם, בהיותם מפרים את הוראות הקיבוץ ואת עקרונות היסוד ומפלים בין החברים בדרך של יצירת אבחנות וקריטריונים מלאכותיים.

תגובת המשיב –

המשיבה טוענת כי מדובר בבקשה מופרכת המטילה רפש בציבור גדול – חברי הקיבוץ השיתופי, המנוהל באמצעות החלטות אסיפת הקיבוץ, וועד ההנהלה והגופים האחראיים לשמירת אורח החיים המאוחד בקיבוץ. הבקשה הוגשה בשיהוי רב ובחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים, ללא כל עילה משפטית. המבקש העלים בבקשתו עובדות מהותיות ותשובות לפיהן, הוא כבר קיבל בעבר דירה בבניה חדשה בקיבוץ בעת שהיה נשוי, בדומה לדירה שכעת הוא מבקש לקבל בשנית, אך הוא בחר לוותר על הדירה לטובת גרושתו השנייה, במסגרת הסכם גירושין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של המבקש על תצהירו, וכן את עדותו וחקירתו של נציג הקיבוץ, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אכן המבקש לא גילה מיוזמתו עובדות מהותיות כאשר פנה אל בית המשפט, ועל סמך המצג שהציג ניתן לבקשתו צו זמני במעמד צד אחד ובית המשפט נעתר לבקשתו החילופית [החלטה מיום 9/10/11].

המבקש טען בסעיף 5 לתצהיר כי הדירה בה הוא מתגורר כעת ניתנה לו אך ורק כהסדר זמני, אולם לא היה בידו להציג שום מסמך או ראיה שכך הדבר. המבקש אישר גם כי לא ערער על ההחלטה בדבר הכללים להקצאת הדירות ותכניות השיפוצים של הדירות לא בפני מזכירות הקיבוץ ולא בפני האסיפה. בניגוד להצהרתו של המבקש כי יחד עמו מתגורר בנו שנמצא אצלו במשמורת משותפת, התברר כי הילד הוא במשמורתה של אמו וכי הוא זכאי רק להסדרי ביקורים.

עוד אישר המבקש כי החלטתו לצאת מהדירה החדשה שהקיבוץ הקצה לו היתה מרצונו במסגרת ההסכם עם גרושתו. המבקש אישר גם כי לא מדד את שטח הדירה בה הוא מתגורר כעת וכי קביעתו שמדובר בדירה בשטח של 72 מ"ר איננה מבוססת.

נקודה חשובה ביותר שיש בה כדי להכריע את גורל הבקשה היא העובדה שהמבקש מאשר כי כשליש מחברי הקיבוץ הינם בעלי וותק גדול משלו וחלקם של הוותיקים ממנו הם בני זוג המתגוררים כמשפחה ביחידה אחת משותפת ומתגוררים בדירות שהן באותו סדר גודל של הדירה בה מתגורר כעת המבקש. המבקש אישר גם את העובדה שהוקצתה לו כבר דירה בעבר.

בקיבוץ גבע חברים כיום 295 חברים. לפי דברי המבקש שכשליש מהם ותיקים ממנו, הרי שמדובר בכ – 100 חברים, שאם הקריטריון להקצאה הוא הוותק, זכותם עדיפה עליו. בתכנית הנוכחית מיועדים להקצאה 16 דירות בלבד, כך שבכל מקרה גם אם ייקבע שהחברים שלהם הוקצו או מתכוונים להקצות נבחרו באופן שרירותי ולא שוויוני, ואם יופעל הקריטריון היחיד של וותק, בכל מקרה לא זכאי המבקש לסעד המבוקש על ידו.

ב"כ המשיבה הציג בפני רשימה של 30 בני זוג שהם בעלי וותק יותר משל המבקש.

בתשובה לשאלת בית המשפט בע"מ 6, ש' 12, נשאל המבקש :

"עכשיו יש 16 דירות, יש 30 זוגות ותיקים ממך האם אתה טוען שאתה צריך לקבל לפניהם.

ת. לא".

מזכיר הקיבוץ העיד כי ההחלטות שנתקבלו בשנת 2009 אינן מבטלות את ההתחשבות בוותק. המעבר המתוכנן של 10 משפחות לשיכון החדש הוא אירוע חד פעמי לאור הצרכים הנקודתיים שנוצרו ואין בו משום עיקרון שיש בו כדי להפלות. ההחלטה לבנות מס' דירות חדשות נבעה משיקולים כלכליים לאחר שהתברר שבניה חדשה תהיה זולה יותר מאשר עלות שיפוצים בדירות של אותם דיירים.

לאחר בחינת העובדות כפי שהן מפורטות גם בתצהירו של מזכיר הקיבוץ ובנספחים, אני קובע כי טענתו של המבקש בדבר אפלייתו היא טענה בעלמא שאין לה כל ביסוס ראייתי.

כאן המקום לציין, כפי שהערתי במהלך הדיון, כי הבקשה כפי שהוגשה, היתה פגומה, שכן לא צורפו אליה כל אותם חברים אשר מיועדת להם הקצאת הדירות ואשר עלולים להיפגע ממתן צו המניעה.